תיור, סדרתי

מרוצי מכוניות תיור או מרוצי מכוניות סדרתיות נערכים עם מכוניות בייצור סדרתי או דומה לסדרתי במגוון רמות שיפור. הטיפוס הנפוץ ביותר היא מכונית בתצורת סדאן. בסדרות האירופיות או באוסטרליה משתתפות בדרך כלל מכוניות הסדאן והקופה הספורטיביות ביותר של היצרנים כדוגמת ב.מ.וו, מרצדס, אלפא רומיאו, פורד ועוד. השיפורים נסובים סביב כל המכלולים בדרך כלל, פרט לשלדה. מסלולי המרוץ הם תמיד סגורים, סלולים, מעגליים ומפותלים. דוגמאות לסדרות כאלו הן ה-WTCC – אליפות העולם למכוניות טורינג, DTM – גרמניה, BTCC בריטניה ו- Supercars V8 – אוסטרליה.

המרוצים בארצות הברית נערכים בכמה סדרות המבוססות על כללי הגוף המפקח נאסקאר (NASCAR). זהו הספורט המוטורי הפופולרי ביותר בארצות הברית ומרוציו נערכים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20. מסלולי המרוץ בסדרות הנאסקאר סלולים ומעגליים. מאפיין ייחודי הוא השימוש במסלולים אובליים – 34 מתוך 36 המרוצים מתרחשים במסלולים מסוג זה – אותם מקיפים המתחרים מאות פעמים. על המכוניות חלות הגבלות רבות, חלקן נראות לעתים ארכאיות כדוגמת חיוב בשימוש במנועי מוטות דחיף להפעלת השסתומים, והחל מעונת 2008, כל המכוניות זהות בהתאם לתבנית שכונתה "מכונית המחר". למרות זאת, המכוניות המשתתפות במרוצים אלו רחוקות מאוד ממכוניות סדרתיות למרות שהן שומרות על מראה של מכונית סדאן באמצעות שימוש במדבקות המדמות את מאפייני מכונית-הייצור המתאימה: הפורד פיוז'ן, דודג' צ'ארג'ר, שברולט אימפלה והטויוטה קאמרי.